יוצרים כלכלה חדשה
עיקרי תוכנית לשינוי כלכלי-חברתי בישראל
"כסף קיים לא מכוחו של הטבע, אלא מכוחו של החוק"
(אריסטו, "על האתיקה", 1133)
"כשאדם מאמין שהוא יכול, הוא יכול! כשאדם מאמין שאינו יכול, הוא אינו יכול!" אנחנו יכולים.
הכלכלה העולמית נמצאת, מזה מספר שנים, באחד המשברים הגדולים שידעה מזה מאות שנים, ואיננו יכולים עדיין לראות את סיומו. גם הכלכלה הישראלית, שראשיה מספרים לנו כי היא "במצב טוב אך לא מצוין", מדשדשת אחר הכלכלה העולמית וניכרים בה סימנים של מיתון ואף משבר. סימנים לכך ניתן לראות במחאה החברתית שפרצה בקיץ 2011, אשר תמשיך ותחריף ככל שהמצב הכלכלי ילך ויורע. ראשי המחאה החברתית פנו לכיוונים רבים – מחאת הדיור, יוקר המחיה, מחירי המזון – ונשחקו עם הזמן תחת גלגלי הפוליטיקה והטייקונים, שטחנו אותם עד דק. אף שמטרותיה של המחאה החברתית הן חשובות וחיוביות, הבעיה המרכזית שלה היא שאינה מתמקדת בבעיה החברתית-כלכלית היסודית.
הסמכות ליצירת כסף במדינה ריבונית היא בעלת כח עצום, יש הטוענים כי היא רבה יותר אף מן הסמכות המוקנית לרשויות המחוקקת, המבצעת או השופטת (1) . רבים חושבים כי כסף נוצר על ידי המדינה, אך הם יופתעו לדעת כי לא זה המצב כיום בישראל (ובעולם כולו). רובו המכריע של הכסף הנמצא כיום בשימוש נוצר במערכת הבנקאית, שהיא ברובה בשליטתם של אנשים פרטיים!! הכסף כולו נוצר כחוב על ידי המערכת הבנקאית, כאשר הם יוצרים הלוואות. למעשה, הכסף פשוט מומצא במחשבי הבנקים (באופן חוקי, כמובן).
לצורך כתיבת תוכנית זו נעשה שימוש במקורות רבים ומגוונים, שהעיקריים שבהם: מחקר פורץ דרך שהתפרסם לאחרונה על ידי מחלקת המחקר של קרן המטבע הבינלאומי, המנתח את היתכנות יישומה של "תכנית שיקגו", שנוצרה בעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30 (2). הצעת חוק שהוגשה לבית הנבחרים האמריקני ב- 2010 (ונגנזה בינתיים) העוסקת בדרכי ההתמודדות עם האבטלה הגואה בארה"ב(3). ספר הסוקר מאות מחקרים אודות ההיסטוריה של המערכות המוניטריות העולמיות ב-3000 השנים האחרונות(4). הרצאה של נשיא הבנק המרכזי הבריטי, בה מוצגת עמדה אוהדת לרעיון הבנקאות ברזרבה מלאה(5).
מטרתו העיקרית של מסמך זה היא להציג פתרון לבעיית היסוד בכלכלה של היום – מערכת יצירת הכסף. במסמך זה נסקור בקצרה את מערכות יצירת הכסף שהיו נהוגות בעבר, נסביר כיצד נוצר כיום כסף, נציג את תכנית "הכלכלה החדשה" לשינוי כלכלי חברתי בישראל ונענה על שאלות שעלולות לצוץ למקרא הדברים. בסיום, נדגים כיצד תוכנית זו תסייע לשפר את מצבם הכלכלי חברתי של הרוב המכריע של תושבי ישראל.
"המערכת הכספית היא הגורם החשוב ליצירת צדק או אי צדק בחברה האנושית" (אלכסנדר דל-מאר, הסטוריון כלכלי, 1895)
ניתן לעקוב אחר מערכות יצירת הכסף בתרבויות שונות ברחבי העולם ב-3000 השנים האחרונות. זהו פרק הזמן, פחות או יותר, שקיים כסף בעולם באופן שאנו מכירים אותו. לפני-כן, היו נהוגות, אם כי פחות מן המקובל לחשוב, שיטות שונות של סחר חליפין (ברטר). רובן המכריע של מערכות יצירת הכסף בהיסטוריה האנושית היו יציבות, בנות-קיימא לאורך זמן ומופקדות בידי המדינה/הריבון.
בתנ"ך היה קיים איסור על הלוואה בריבית ("אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ")(6). חז"ל אף ראו בריבית איסור חמור כמו שפיכות דמים, ואמרו על הנוטל ריבית שהוא "כופר באלוקי ישראל" (7). ביוון העתיקה יצר המחוקק הגדול סולון (600 לפני הספירה) מערכת כלכלית חדשה שכללה מחיקת חובות, יצירת כסף זול על ידי המדינה, ללא ריבית, שצימצם באופן דרסטי את היקף החובות הפרטיים(8). ראשי הרפובליקה הרומית העתיקו (בשנת 454 לפנה"ס) את מערכת יצירת הכסף שיסד סולון ונהנו במשך כ-400 שנה מיציבות כלכלית מרשימה (עד תקופתו של יוליוס קיסר)(9). תפיסה כלכלית זו, ולפיה הכסף נוצר על ידי המדינה ללא חוב וללא ריבית, הייתה מנת חלקם של גדולי הוגי הדעות של יוון העתיקה, אפלטון ואריסטו, שגרסו כי כסף הוא כח חברתי מופשט המבוסס על החוק. השפעתם של אפלטון ואריסטו היתה גדולה ותפיסתם הכלכלית הייתה נחלת הכלל עד המאה ה-17. בתקופה זו החלו ניצנים ראשונים של ויתור מצד השלטונות על ייצור הכסף ושילובם של גורמים פרטיים בתהליכים אלו. גורמים שלטוניים עשו יד אחת עם בעלי הון פרטיים למטרות רווחים אישיים. שורש הרע החל בבריטניה בשנת 1666, אז חוקק חוק המאפשר לגורמים פרטיים לשלוט ביצירת ובאספקת הכסף למדינה ולאזרחים (Free Coinage Act 1666). מאוחר יתר, ב-1694, הוקם בבריטניה ה- Bank of England שנשלט על ידי בעלי הון פרטיים ויצירת ואספקת הכסף באימפריה הבריטית כולה נשלטה על ידי אינטרסים כלכליים פרטיים לצד שיקולי המדינה. מאז ועד היום, מעל ל-300 שנה, משברים כלכליים קשים מתרחשים בתדירות גבוהה (הרבה יותר מכל תקופה מקבילה לפני כן) במדינות רבות(10).
הוגה הדעות העיקרי שתמך בהפרטת מערכת יצירת הכסף היה הבריטי אדם סמית (עושר האומות, 1776). הוא אף גרס, בניגוד לאריסטו ואפלטון, כי יש למחוק את התפיסה כי כסף נוצר מכוחו של החוק וביקש להצמיד את ערכו וכמותו לסחורות מן הטבע (כסף או זהב). גם בארצות הברית מערכת יצירת הכסף היתה מקור למחלוקות רבות. דור המייסדים (בנג'מין פרנקלין, ג'יימס מדיסון, תומס ג'פרסון) תיעב את המוסדות הבנקאיים וגרס כי יש ליצור מערכת שבה המדינה שולטת על יצירת הכסף (11). אולם, ידם של הבנקאים הייתה על העליונה ולמעט תקופות קצרות (בתקופת הנשיאים אנדרו ג'קסון, 1829-1837 ואברהם לינקולן, 1861-1865) יצירת הכסף בארה"ב הייתה בידי ידיים פרטיות. ב – 1913 נוסד הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל ריזרב (הפד), שהוא מוסד פרטי בשליטת הבנקים הגדולים, האחראי על מערכת יצירת הכסף בארה"ב מאז ועד היום(12) . בישראל מערכת יצירת הכסף נקבעת על ידי בנק ישראל, שהוא איננו נשלט על ידי המדינה והוא עצמאי לחלוטין בכל הקשור למדיניות יצירת הכסף בישראל (13). כאמור, הרוב המכריע של הכסף בישראל נוצר על ידי הבנקים הפרטיים.
ג. איך נוצר כסף כיום
"הבנק נהנה מריביות על כל הכספים שהוא יוצר מתוך כלום" (וויליאם פטרסון, מייסד ה-Bank of England)
אנשים רבים חושבים כי הכסף שלנו נוצר על ידי המדינה, וכך אכן צריך להיות, אולם זה לא המצב לאשורו! הכסף נוצר כיום בשני מקומות: מיעוטו בבנק ישראל, ורובו המכריע בבנקים המסחריים שנשלטים על ידי אנשים פרטיים. לפני שנתחיל בהסבר, חשוב להבין שני מושגים: "בנקאות ברזרבה חלקית" וההבדל בין כסף לאשראי.
ההבדל בין כסף לאשראי – "אשראי"="חוב"="הלוואות" זהו המצב שכל המערכת הכספית שלנו נמצאת בו כיום. כל כסף שקיים היום מקורו בחוב והוא נושא ריבית. כאשר מחזירים כסף שמקורו בחוב, והוא נושא ריבית – הוא נעלם! לא קיים! (מה שנותר זו רק הריבית שהולכת לכיסי הבנק). כסף (לא קיים היום) – כזה שנוצר על ידי המדינה ללא חוב – נשאר תמיד. בשל המערכת המעוותת של יצירת הכסף, לא פלא שאנו מבלבלים בין המושג אשראי (כל הכסף הקיים היום) לבין כסף.
"בנקאות ברזרבה חלקית" (Fractional Reserve Banking) – משמעותו של מושג זה הוא כמות הכסף שהבנק צריך להחזיק ברשותו מכל פקדון שמופקד אצלו, או מפקדון שלו שהוא מפקיד בבנק המרכזי. כיום מותר לבנקים לפעול ברזרבה של 10% - משמעות הדבר כי לבנק מותר להלוות עד 90% מן הכספים המופקדים אצלו ועד פי 10 מן הכסף שלו המופקד בבנק המרכזי. לדוגמא, כשהבנק מקבל פקדון של 100,000 ₪, הוא מחויב להשאיר אצלו 10,000 ₪ (לצורך תפעול שוטף) ואת יתרת הכסף הוא רשאי להלוות. או לחילופין, אם הבנק מפקיד 100,000 ₪ בפקדון בבנק המרכזי, הוא רשאי להלוות "מולם" עד 1 מליון ₪ ללקוחותיו!
נחזור להסבר כיצד נוצר כסף כיום?
1. נשתמש בדוגמא שבה בנק מסחרי לוקח מן ההון העצמי שלו 100,000 ₪ ומפקיד בבנק המרכזי. מול הפקדה זו הוא רשאי, ע"פ עקרון הרזרבה החלקית, להלוות 1,000,000 ₪.
2. הבנק מלווה ליוסי מליון ₪ לקנות מרצדס מחיים.
3. חיים מקבל מליון ₪ מיוסי ומפקיד אותם בבנק (זה או אחר).
4. הבנק מקבל מליון ₪, משאיר אצלו 100,000 ₪ ומלווה 900,000 ₪ למשה לקנות חנות בגדים מיעקב.
5. יעקב מקבל 900,000 ₪ ומפקיד בבנק.
6. הבנק מקבל 900,000 ₪ מיעקב, משאיר אצלו 90,000 ומלווה 810,000 ₪ לרבקה לצורך רכישת יצירת אמנות מרחל.
7. רחל מקבלת 810,000 ₪ ומפקידה אותם בבנק.
8. הבנק מקבל 810,000 ₪ , משאיר אצלו 81,000 ₪ ומלווה 729,000 ₪ וכן הלאה.......
מה התרחש כאן? המערכת הבנקאית הפקידה מהונה העצמי 100,000 ₪ ועל סמך זה החלה "לגלגל" הלוואות. ההלוואה הראשונית הייתה על סך 1,000,000 ₪ וע"פ תקנות הלימת ההון ניתן להגיע למתן הלוואות של עד 10,000,000 מליון ₪. פי מאה!! מן ההון העצמי שהופקד בבנק המרכזי. זכרו: לבנק מותר להלוות עד 90% מן הכספים המופקדים אצלו ועד פי 10 מן הכסף שלו המופקד בבנק המרכזי. הבנק מרוויח (המון) מריבית על כסף שאינו שלו וזה הודות לבנקאות ברזרבה חלקית!!
מה פגום בשיטה הנהוגה כיום? יש בשיטה זו פגמים רבים, נמנה כמה מהם:
1. השיטה אינה מוסרית – מוטמעת בה הרשות של מעטים לגבות כספים מן החברה כולה. עובדה זו מרכזת עושר רב אצל מעטים על חשבונם של הרבים. השיטה גורמת לנו (98% מן האוכלוסיה) להעביר כספים שלנו באופן קבוע, מתמשך, רצוף ועקבי לידיהם של בעלי ההון ולרכז בידיהם עושר אגדי.
2. ריבית – הריבית נלקחת על כסף שמקורו בחוב (הוא אינו של הבנק) והיא יוצרת עלויות מיותרות ולא הכרחיות על כל הכסף שבמחזור.
3. שליטה על הכסף – מי ששולט על יצירת הכסף, שולט על החברה כולה. אם בנקאים פרטיים שולטים בייצור הכסף וניתובו, הם המחליטים לאן ילך הכסף, ע"פ השיקולים הפרטיים שלהם. לדוגמא, יכולים לבוא שני יזמים לבנק ולבקש הלוואה של מליארד ₪ - אחד, בשביל לקנות חברת סלולר או גורד שחקים בתל אביב (מקרים אמיתיים) והשני, בשביל לבנות פרוייקט תשתית ברמה לאומית. הבנק הפרטי יחליט איזה מהשניים יזכה למימון מתוך שיקולים אינטרסנטיים של רווחיות בעלי הבנק!
4. מי מרוויח, מי מפסיד? - מי ששולט בייצור הכסף קובע מי ירוויח ומי יפסיד. אם זו המדינה, היא שוקלת שיקולים של טובת החברה כולה (תשתיות, רווחה, בריאות וחינוך לכלל האוכלוסיה). אם זה גורם פרטי, הוא שוקל שיקולים פרטיים למקסום רווחיו והאינטרסים שלו.
בישראל, הבנקים הפרטיים מחליטים למי יתנו הלוואות ועבור מה ילך הכסף שהם מייצרים ללא פיקוח. והתוצאות – עליות חדות במחירי הדיור, החזרי משכנתאות הולכים ועולים, מחנק אשראי לעסקים קטנים ובינוניים (לא כדאי להלוות להם, עדיף להלוות לטייקונים) ועוד ועוד רעות חולות. השילוב של בנקאות בידיים פרטיות, המייצרת כסף בשיטת הרזרבה החלקית ולוקחת ריבית על כל שקל שהיא מייצרת – שילוב זה הוא קטלני לחברה הישראלית!! לשם המחשה, בשנת 2012, אנו אזרחי המדינה משלמים 38 מליארד שקל רק ריבית על הלוואות שנלקחו. הדעה הרווחת היא כי "אין מה לעשות", "זאת השיטה", "זה הרע במיעוטו". אולם, האמת היא שיש מה לעשות! הדרך אינה קלה, יש בה מכשולים ומהמורות ויש מי שרוצה שלא נראה אותה. אך בנחישות ובאורך רוח אפשר לצעוד לעבר חיי שגשוג ושפע לשכבות רבות באוכלוסיה.
ד. יוצרים כלכלה חדשה
"ברור לגמרי כי האנשים במדינה אינם מבינים כיצד פועלת המערכת בנקאית והכספית שלנו. לו הם היו מבינים, הייתה פורצת מהפכה לפני מחר בבוקר" (הנרי פורד, 1922)
ה"כלכלה החדשה" הינה בעלת מספר עקרונות יסוד שיפעלו במשולב:
1. תופקע מן הבנק המרכזי השליטה בתהליך ייצור הכסף. תוקם רשות מוניטרית אוטונומית שתפעל כגוף בתוך משרד האוצר, שתפקידה יהיה ליצור כסף ולווסת את כמותו בהתאם לטובת כלל החברה. מערכת הבנקאות תמשיך להיות נפרדת ועצמאית, אך תופקע ממנה הרשות ליצור כסף.
2. תופסק באופן מיידי ומוחלט היכולת של המערכת הבנקאית לפעול בשיטת הרזרבה החלקית. הבנקים לא יוכלו עוד ליצור ולו חלק קטן מן הכסף שבמחזור. זכות זו תהיה שמורה לממשלה בלבד.
3. כסף חדש, יחליף את הכסף הקיים, יונפק על ידי הממשלה ללא חוב ויוזרם למחזור הכספים עבור רווחת האוכלוסיה כולה בתחומי התשתיות הלאומית, רווחה, בריאות, חינוך וכו'. בכך יקטן באופן משמעותי הצורך להעמיס על החברה כולה עלויות אדירות של תשלומי ריבית.
תכנית ה"כלכלה החדשה" תובא כאן בקווים כלליים בלבד. הכוונה היא כי תוכנית זו תעובד להצעת חוק בה יובהרו פרטי הפרטים והיא תיכנס לתוקף חצי שנה (בזמן זה יתקיימו כל ההכנות הנדרשות לקראת הפעלתו של החוק) לאחר שתאושר בכנסת:
4. ממשלת ישראל תנפיק כסף חדש (שיקרא שקל חדש וערכו הנקוב יהיה כמו השקל הקיים) במקום כל הכסף הקיים היום במחזור, והוא ישמש באופן בלעדי במערכת הכספית בישראל. על כל שטר יתנוסס דגל ישראל וחתימותיהם של שר האוצר וראש הרשות המוניטרית.
5. תוקם רשות מוניטרית אוטונומית, בתוך משרד האוצר, שמטרתה לקיים את מערכת ייצור ואספקת הכסף במשק באופן יציב (לא אינפלציוני או דפלציוני) ומספק, ולקיים את צרכי המסחר בו באופן מאוזן.
6. בנק ישראל ימשיך לקיים את מטרותיו, לבד מן האחריות על יצירת הכסף, שתועבר לרשות המוניטרית. משרד האוצר יתאם בין הבנק המרכזי לבין הרשות המוניטרית.
7. שר האוצר יישא באחריות ליצירת רגולציה מתאימה ולפיקוח על פעילותה של הרשות המוניטרית, ידווח לכנסת אחת לשנה על עמידת הרשות המוניטרית ביעדיה.
8. מבקר המדינה יערוך אחת לשנתיים ביקורת עומק על מנת לוודא שהרשות המוניטרית עומדת ביעדיה.
9. הממשלה תשלם את כל התחייבויותיה במועדן באמצעות הכסף החדש שתיצור, במקום לעשות זאת בצורת הלוואות, כפי שנעשה עד היום.
10. שר האוצר יתקין תקנות להחלפת כל הכסף הישן (שנוצר על ידי בנק ישראל) הנמצא במערכת הבנקאית, או בידי האזרחים, בכסף חדש שנוצר ע"י המדינה.
11. לא יאוחר מ-180 יום מאז כניסת תוכנית זו לתוקף, כל מוסדות המדינה והאזרחים יעשו שימוש בכסף החדש, והכסף הישן ייגנז.
12. הרשות המוניטרית תתקין תקנות להחלפת כל האשראי הבנקאי הקיים כיום במערכת הכלכלית כולה ולהמרתו לכסף החדש. המשמעות היא כי המערכת הבנקאית תקבל הלוואות מן המדינה על כל סכום האשראי שהיא נתנה ללקוחותיה והיא תצטרך להחזיר אותן במועדן.
13. כל החובות שיש למדינה כלפי המערכת הבנקאית יקוזזו מן החוב של הבנקים למדינה (ראה סעיף קודם).
14. המצב שיווצר יהיה זה: לקוחות יחזירו את הלוואותיהם לבנק (קרן +דמי טיפול מינימליים), והבנק יחזיר באופן פרופורציוני את הלוואותיו למדינה. הסדר זה יימשך עד שהבנקים ייפרעו את כל הלוואותיהם למדינה. הבנקים יוכלו כמובן גם להחזיר חלק מן ההלוואות שקיבלו מהמדינה באמצעות ההון העצמי שלהם. למעשה, תהליך זה יהפוך את הבנקים לגורם מתווך בין המדינה (שיוצרת את הכסף) לבין הלקוחות.
15. שר האוצר יתקין תקנות לתפעול סוגי חשבונות שונים במערכת הבנקאית (עובר ושב, פקדונות, השקעות וכו'). תקנות אלו יאפשרו קיומה של מערכת בנקאית פרטית, נושאת רווחים, אך תאסור לחלוטין יצירת כסף על ידי מתן הלוואות אשראי (שמקורן בחוב).
16. תיקבע תקרת ריבית על הלוואות שינתנו ע"י המערכת הבנקאית -6% שנתי . ריבית זו כוללת את כל העלויות (עמלות, אגרות, דמי טיפול וכו').
17. משרד האוצר ירכוש, בשם ממשלת ישראל את כל ניירות הערך שברשות בנק ישראל בערכי השוק, באמצעות הכסף החדש שייצור.
18. בשיטה זו הבנקים לא ייצרו עוד כסף יש מאין, אך כספים חדשים נדרשים במחזור על מנת לחולל צמיחה ברת קיימא. ייצור כסף חדש למערכת הכלכלית ייעשה, על בסיס גידול האוכלוסיה, באמצעות מימון ממשלתי של פרויקטים לאומיים (ראה סעיף הבא). כספים אלה ימצאו את דרכם לבנקים ובאמצעותם יונעו גלגלי הכלכלה.
19. ראש הממשלה יעמוד בראש ועדת שרים שתאתר פרויקטים לאומיים בכל תחומי החיים ובהם: התחבורה (לדוגמא, קווי רכבת מהגליל לגוש דן), החקלאות (לדוגמא, ביסוס כל ההשקיה על מים מותפלים ומי קולחין מושבים), בריאות (לדוגמא, הגדלת סל הבריאות בסדרי גודל והצלת אלפי אנשים מדי שנה), חינוך (לדוגמא, הקטנת מספר ילדים ממוצע בכיתה ל-17-20, השכלה גבוהה מסובסדת פרוגרסיבית ע"פ רמת הכנסה), רווחה (לדוגמא, הגדלת קצבת ניצולי השואה פי 3), תעסוקה, (שילוב אוכלוסיות חרדיות וערביות במעגל התעסוקה) תשתיות לאומיות (פיתוח אנרגיות חדשות) וכו' שיממונו על ידי הממשלה. תכנית זו תהיה רב שנתית ותעמיד לרשות המשק הישראלי 25-30 מליארד שקל בשנה שמטרתם לקדם, לשפר ולשדרג את רווחתה הכללית של החברה בישראל.
אלו הם עיקריה של ה"כלכלה החדשה" אשר תוביל לשגשוג והקטנת אי השויון בחברה הישראלית. בחלק הבא נפיג כמה מן החששות שעשויים לעלות לאור עיקרי התוכנית שהוצגה.
ה. שאלות ותשובות
"כאשר ממשלה תלויה בבנקאיה בכל הקשור לכסף, הבנקאים ולא המדינאים הם השולטים במצב" (נפוליאון בונפרטה, 1815)
1. ממשלות אינן מקצועיות ואם תינתן להן שליטה על ייצור הכסף הן ינהגו בחוסר אחריות ויגרמו לאינפלציה בלתי נשלטת. מדוע, אם כן, להפקיד את ייצור הכסף בידי הממשלה?
לא נכון. זוהי שאלה חשובה המבטאת דאגה אמיתית, אך מקורה בתפיסה שהיא פרי של תעמולה מכוונת, הנמשכת כבר מאות שנים. בחינה מדוקדקת של ההסטוריה הכלכלית בעולם כולו מראה בבירור כי שליטה ממשלתית על ייצור הכסף היא עדיפה על שליטה של גורמים פרטיים, מביאה לתוצאות טובות ויציבות כלכלית לאורך זמן רב יותר. אם הכסף החדש שנוצר מיועד לצמיחה ממשית הנובעת מצרכים אמיתיים של כלל האוכלוסיה, ויוצר סחורות, מוצרים ושרותים ברי קיימא, המחירים יישארו נמוכים, ולא תיווצר אינפלציה. אם כסף שנוצר הולך לניפוח בועות (נדל"ן, שוק ההון וכו"), או לצרכים מלחמתיים שאין בבסיסם ייצור של מוצרים או שרותים בעלי ערך ממשי לאוכלוסיה כולה, כפי שקורה בתקופה שבה ייצור הכסף נשלט על ידי גורמים פרטיים, אז אכן נוצרת אינפלציה!
בנוסף, ה"כלכלה החדשה" מבטלת את שיטת הבנקאות ברזרבה חלקית, שהיא גורם מרכזי ביצירת אינפלציה.
2. מדוע אנו צריכים לסמוך על המדינה ולתת בידה עוד כח, הרי היא מוכיחה לנו שוב ושוב כי היא מתנהלת לא טוב? איך נדע שהיא לא משתמשת בכח שניתן לה לרעה?
א. אנחנו האזרחים צריכים למצוא דרכים לאלץ את נבחרינו ואת עובדי המדינה לפעול ע"פ החוקים וע"פ טובת הציבור! מה האלטרנטיבה? להפקיד את עתידנו בידי בנקאים פרטיים? שרי אריסון? צדיק בינו? מוזי ורטהיים? טייקונים? נוחי דנקנר? יצחק תשובה? אנחנו צריכים להחליט האם אנו נותנים להם לשלוט בנו, או לתת את הכח למי שאנו בחרנו בו.
ב. כאמור, בחינה אמיתית של ההסטוריה, המתעלמת מן התעמולה המסיבית, מוכיחה כי שליטה ממשלתית על ייצור הכסף מביאה לתוצאות כלכליות-חברתיות טובות לאין ערוך מאשר שליטה הנמצאת בידיים פרטיות. דוגמאות לא חסרות לכך: יוון העתיקה, הרפובליקה הרומית, אנגליה של ימי הביניים, ראשית ימיה של אמריקה והדוגמאות הן רבות.
ג. המערכת הכלכלית שייכת לחברה בכללותה. היא חשובה מכדי שנשאירה בידי אנשים פרטיים שלא נבחרו לכך, שאינם שוקלים שיקולים של טובת הציבור, אלא מונעים מרצון לרווחים אישיים.
ד. החברה כולה צריכה לדרוש מנבחריה לקיים את החוקים ולקחת חלק בתהליכים הדמוקרטיים המקנים אפשרויות לסלק מתפקידו מי שאינו פועל לטובת הכלל.
3. האם נכון להשאיר בידי הבנקים הפרטיים אפשרות חלקית ליצור כסף?
בשום פנים ואופן לא! ההסטוריה מראה שאם נותנים רשות לגורמים פרטיים ליצור כסף, הם חותרים תחת האינטרס הציבורי ופועלים לטובת רווחיהם האישיים על חשבון החברה כולה. תוכנית "הכלכלה החדשה" מאפשרת קיומה של מערכת בנקאית פרטית, מקצוענית ומומחית בתחומה, המתחרה באופן הגון על מתן שירותים בנקאיים, אך מבטלת את הסיכונים הקיימים במתן אפשרות ליצירת כסף למי ששיקולי רווחיות קצרי טווח עומדים לנגד עיניו. זוהי עמדה מוסרית - אין לתת לגורמים פרטיים סמכויות מיוחדות כמו יצירת כסף עבור החברה כולה.
4. אז איך בנקים יוכלו להלוות כספים, אם נידרש מהם לעמוד ברזרבה של 100%?
אחת מן המטרות של תוכנית זו היא להחליף את "מערכת האשראי הפרטית", הנהוגה כיום, ב"מערכת יצירת כסף ציבורית". תפקידיה המרכזיים של המערכת הבנקאית הם:
א. להיות גורם מתווך בין הממשלה (כיוצרת הכסף) ובין הלקוחות;
ב. לשמור על כספי לקוחותיה בנאמנות וללא לקיחת סיכונים מיותרים;
ג. להפגיש בין לקוחות שרוצים לשמור את כספם תוך קבלת ריבית טובה ביותר, לבין לקוחות המוכנים לשלם ריבית תמורת כספים אלה;
ד. להלוות כספים מתוך ההון העצמי של הבנק (ללא כל יחס רזרבה).
מתן שירותים מקצועים אלו יאפשר למערכת הבנקאית לגבות דמי טיפול מינימליים ולהתחרות באופן הוגן על לקוחותיהם. למען הסר ספק, תוכנית זו אינה קוראת ל"הלאמת" המערכת הבנקאית. אין זה מתפקידה של המדינה לקיים מערכת בנקאית, אלא, לייסד, לקיים, לכוון ולבקר מערכת מוניטרית המבטיחה יציבות לאורך זמן, שהבנקים הם חלק ממנה. הבנקים יוכלו לגבות ריבית (מתונה) על כספים שילוו, אך לא תתאפשר עוד המצאת כסף על ידי הבנק וגביית ריבית על כך. בנוסף, בידי הלקוחות תהיה יכולת מיקוח טובה יותר על קבלת ריבית עדיפה על פקדונות, משום שהבנקים לא יוכלו יותר להמציא כסף ורמת התחרות בין הבנקים תעלה.
5. אם בנקים אינם מורשים עוד ליצור כסף, מנין יהיה מספיק כסף במערכת הבנקאית על מנת לספק את צרכי הלקוחות?
חשוב לזכור כי בנקים יצרו עד כה אשראי. אין לבלבל בין אשראי לבין כסף. ע"פ תוכנית זו המדינה תיצור כסף, והוא יגיע לבנקים, בין השאר, בדרכים הבאות:
א. בהתאם לתכנית (פרק ד' סעיף 12), תתבצע המרה של כל האשראי שהבנק נתן ללקוחותיו לכסף שהמדינה תיצור והוא יוזרם לבנקים כהלוואה. הלוואות אלה יוחזרו למדינה בהתאם לקצב החזרי ההלוואות של לקוחות הבנקים. יש להבין כי כיום, כאשר לקוח מחזיר הלוואה (אשראי) לבנק – הכסף יוצא מן המחזור. נעלם (למעט הריבית, שהולכת לכיסו של הבנק)! בתכנית החדשה, כל הלוואה שתיפרע, תחזור למדינה וייעשה שימוש חוזר בכסף. תכנית זו תקטין באופן משמעותי את המינוף של המערכת הבנקאית, אך לא תקטין את כמות הכסף במחזור.
ב. בהתאם לתכנית (פרק ד' סעיף 19), תוציא הממשלה מדי שנה עשרות מליארדי שקלים לפרויקטים לאומיים. מרבית הכספים הללו ימצאו את דרכם לחשבונות שונים בבנקים וכספים אלו יוכלו לשמש לצרכי לקוחות. הבנקים יצטרכו להוכיח מקצוענות על מנת לזכות בהפקדת כספים אלו אצלם ע"י אזרחים וחברות שונות.
ג. בהתאם לתכנית (פרק ד' סעיף 9), המדינה תחזיר את התחייבויותיה השונות (אגרות חוב, מלוות שונות וכו') באמצעות כסף שתיצור, ולא ע"י הלוואות חדשות כפי שזה מבוצע היום. בעלי האג"ח יחפשו מקומות להשקיע את כספם וחלק מן הכספים הללו ימצאו את דרכם לבנקים. מדובר על סכומי כסף משמעותיים מאד שיוחזרו על ידי המדינה לאזרחים ולמוסדות במשך שנים רבות.
6. התכנית מקבעת את השימוש בכסף פיאט, זהו כסף שאינו מגובה בכלום (Fiat Money ). האם לא נכון יותר לחזור להצמדת ערך הכסף לזהב (או כסף מתכת) כפי שהיה נהוג מאות שנים בעבר?
אין צורך לגבות את מערכת הכסף בסחורה כלשהי משום ש"כסף קיים מכוחו של החוק ולא מכוחו של הטבע" (אריסטו). הבעיה היא ביצירתו של כסף פיאט, שאינו מגובה בכלום, על ידי גורמים פרטיים בתוספת ריבית – זהו למעשה מס פרטי שמושת על כל החברה על ידי מעטים שמורשים לעשות זאת מכח החוק!! אין לבלבל בין השקעה לבין מערכת יצירת הכסף. זהב או כסף (מתכת) הם לעיתים השקעה טובה משום שערכם עולה, אך הם תנודתיים מאד בערכם על ציר הזמן ואינם יציבים כלל. בכל הקשור לכסף (Money), אנו צריכים אותו יציב לאורך זמן ולא עולה ויורד בערכו בהתאם לתנאים שונים.
7. האם תכנית זו תביא להפחתת מיסים?
זוהי איננה מטרה מוצהרת של התוכנית, בוודאי לא בטווח הקצר! יחד עם זאת, הפיכת המערכת המוניטרית ליוצרת כסף ע"י מדינה, ולא אשראי בתוספת ריבית על ידי בנקים פרטיים, תביא ככל הנראה להפחתה משמעותית של מיסים. הפחתות אלה יש "לגלגל" לשכבות הביניים ולשכבות הנמוכות. בנוסף, העובדה כי המדינה תשלם את חובותיה במקום להמשיך ולגלגל אותם הלאה, תקטין בהדרגה את תשלומי הריבית העצומים שנופלים על כתפי האזרחים (מדינת ישראל מחזירה בשנת 2012 כ-38 מליארד ₪ - רק ריבית - על הלוואות שלקחה בעבר).
8. ישראל היא כלכלה קטנה והיא קשורה בטבורה לכלכלה האמריקנית בפרט ולכלכלה העולמית בכלל. איך אפשר לבצע תוכנית כזו בלי שיתוף פעולה כללי?
א. בבסיס התוכנית עומדת התפיסה כי המדינה היא הריבון על כל מה שקורה בתחומה, ובכלל זה מערכת יצירת הכסף!
ב. ניצנים ראשונים של שינוי אנו כבר רואים בקרן המטבע הבינלאומית. במחקר שהתפרסם לאחרונה ע"י מחלקת המחקר של הקרן (ראה הערה 3 בפרק המבוא), מביעים החוקרים עמדות התומכות בעיקרי תוכנית זו. "צעד קטן לקרן – צעד גדול לאנושות".
ג. הצעת חוק ברוח תכנית זו הוגשה לקונגרס האמריקני בשנת 2010 (ראה הערה 4 בפרק המבוא). היא אמנם נגנזה, הוגשה שנית וסיכוייה לעבור שואפים לאפס, אך גם כאן הזרעים כבר נזרעו.
ד. רשת האינטרנט מלאה באתרים של כלכלנים מן השורה הראשונה שקוראים תיגר על המערכת הכלכלית הקיימת ומעלים פתרונות שונים ברוח תכנית זו.
ה. רבים וטובים אמרו כי אנו עם סגולה, ניתן להיות "אור לגויים" גם בתחום זה.
9. מה תשיב לאמירה כי "הממשלה היא כה מושחתת וכה שבויה בידי בעלי ההון שהיא אינה רוצה ואינה יכולה להעביר תכנית מסוג זה"?
יש לשים מחשבות כאלה בצד, לוותר על הבכי והנהי ולהתחיל לעשות מעשים שיהפכו אותנו לחלק מן הפתרון! זוהי החברה שלנו ואנו צריכים להיאבק כדי שיהיה כאן טוב יותר. מגיע לנו! כשהעם יקום ויגיד את דברו באופן ממוקד אנשי השלטון לא יוכלו להתעלם מכך!!
10. מה בדבר מטבעות מקומיים? צצים כאלה יותר ויותר בכל העולם, האם הם יכולים לסייע בשיפור המערכת הכלכלית?
מערכת יצירת הכסף היא משמעותית בהיקפה, היא שייכת לכלל החברה וצריכה להישלט על ידי המדינה - שם מקומה! דוגמאות של מטבעות מקומיים יכולות לסייע בהבנת הבעיות במערכת הכלכלית, אך תהיה זו אשליה לחשוב כי דפוס פעולה זה יכול לעצור את תחלואי השיטה הקיימת. הם אינם פותרים את הבעיה אלא משלימים עם קיומה ומחפשים מעקפים מקומיים ונקודתיים. כאשר תיושם תכנית ה"כלכלה החדשה", יתייתר הצורך בפניה לפתרונות מסוג זה.
ו. סיכום
"בנקאות נהגתה ברשעות ונולדה בחטא. הבנקאים הם בעלי העולם. קח זאת מהם, אך השאר להם את היכולת ליצור כסף והם ישובו למעמדם בהינף קולמוס. קח מהם את הזכות ליצור כסף, וכל הונם (כמו גם הוני שלי), ייעלם. והוא צריך להיעלם. זה יהיה עולם שמח וטוב יותר לחיות בו. אך, אם אתם רוצים להמשיך להיות עבדיהם של הבנקאים ולשלם על כך כל חייכם, הניחו להם להמשיך ליצור כסף"
אימרה זו, מיוחסת לסר יאשיה סטאמפ (Stamp), מי שעמד בראש הבנק המרכזי האנגלי בתקופת השפל הכלכלי העולמי הגדול בשנות ה-30, מראשי הבנקאים בעולם ואחד מעשירי אנגליה. כמה משפטים קצרים אלה מקפלים בתוכם את הטרגדיה שהאנושות הביאה על עצמה והיא סובלת ממנה סבל רב פעם אחר פעם ב-300 השנים האחרונות. המשבר הנוכחי, שאנו רק בראשיתו, ייתכן והוא אחד המשברים הכלכליים הקשים שהיו ומיליונים רבים של אנשים הם כבר היום קורבנותיו.
לסיכום, יישומה של תכנית ה"כלכלה החדשה" יצעיד את החברה הישראלית בכללותה למחוזות של שגשוג ושפע, שהם כיום נחלתם של 1%-2% בלבד מן האוכלוסיה. יתרונותיה הם רבים והעיקריים שבהם:
1. החזרת השליטה על הכלכלה מזרועותיהם של מספר קטן של "יחידי סגולה" פרטיים המבקשים רווחים פרטיים לעצמם, לידיה של המדינה.
2. הקטנת תשלומי הריבית שאנו משלמים כיום. ב-2012 אזרחי ישראל משלמים רק ריבית 38 מליארד ₪ על הלוואות שנלקחו. סכום זה ייחסך מאיתנו!
3. תשלומי המיסים (לשכבות הנמוכות ולשכבות הביניים) ילכו וייקטנו.
4. תשלומי החזרי משכנתאות יקטנו באופן משמעותי.
5. מדינת ישראל תשנה את פניה: פרויקטים לאומים משמעותיים יקומו הן ברמת התשתיות הלאומיות והן בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות.
6. יווצרו מקומות עבודה רבים, רמת התעסוקה תעלה ואוכלוסיות שבהן רמת האבטלה גבוהה כיום, יזכו לפרנסה המכבדת את בעליה ולשגשוג.
7. ועוד יתרונות רבים.....
זכרו, מה שאדם יצר, אדם יכול גם לתקן. כאמור, אריסטו, כבר לפני 2500 שנה עמד על כך שהכסף קיים מכוחו של החוק ולא מכוחו של הטבע. ולכן, עלינו לשנות את החוקים על מנת ליצור "עולם שמח וטוב יותר לחיות בו". התכנית ל"כלכלה חדשה", שעיקריה הם: החזרת סמכות יצירת הכסף לידי המדינה; ביטול מוחלט של השימוש בשיטת בנקאות ברזרבה חלקית ע"י גורמים פרטיים; הכפפת הבנק המרכזי לממשלה , מתווה את הכיוון שדרכו ניתן לצעוד לעבר עולם שכזה!
הערות:
1. כפי שאמר אחד מראשי בנקאי משפחת רוטשילד בשנת 1790
"תנו לי לשלוט על יצור הכסף במדינה, ולא אכפת לי מי מחוקק את חוקיה"
(מאייר אמשל רוטשילד).
2. http://www.imf.org/external/pubs/ft/wp/2012/wp12202.pdf
3. http://www.govtrack.us/congress/bills/111/hr6550/text
4. Stefen Zarlenga, Lost Science of Money, New York, 2002
5. www.bankofengland.co.uk/publications/Documents/speeches/2011/speech455.pdf
6. שמות כב, כד
7. בבא מציעא, עא, א.
8. סולון יצר מערכת כלכלית זו על חורבות השיטה הכלכלית הקודמת
שנוסדה על ידי השליט האתונאי דרקון, שמוטטה את החקלאים
היווניים. מכאן הביטוי "חוקים דרקוניים".
9. Peruzzi, E., Money in Ancient Rome, pp. 9-10
10. Shaw, W., The History of Currency, 1252-1896.
ממחקר זה עולה כי בהיסטוריה הבריטית עד סוף המאה ה-19,
למעט פעם אחת (בתקופת הנרי ה-8)המלכים נהגו בזכותם ליצור
כסף באופן המשרת את עמם וללא משברים כלכליים משמעותיים.
11. ראה הערה 2, עמ' 15-16.
12.Friedman,M.and Schwartz, A., A Monetary History of the
United States, 1867-1960
13. ראה נוסח חוק בנק ישראל 2010