ישראל היא בין חמש המדינות בארגון שבהן שיעור האזרחים העובדים יותר מ-50 שעות בשבוע הוא הגבוה ביותר - כמעט רבע מהאזרחים עובדים כך. עוד התברר שישראל היא בין ארבע המדינות שקיבלו את הציון הנמוך ביותר בדירוג איזון בית-עבודה.

"אני אונליין 22 שעות ביממה - בשעתיים הנותרות אני ישנה" (דה מרקר, 6.1.12) 


אנחנו נשארים בעבודה עד מאוחר, מבלים עם הילדים פחות ולא זוכרים מתי בפעם האחרונה טיפחנו תחביבים. זאת לא רק הרגשה, עכשיו גם ה-OECD פירסם לזה הוכחות במחקר ■ ישראלים מספרים על המחיר שגובה העבודה, אבל לא מוכנים לשנות דבר
ארגון OECD(הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) סיפק לנו בחודשים האחרונים מגוון סיבות טובות להרגיש רע עם עצמנו: כמעט מכל דו"ח שיצא תחת ידיו עלה כי ישראל נופלת בהישגיה ממרבית מדינות המערב. אם לא די בכך, דו"ח חדש של הארגון, הקרוי "אינדקס החיים הטובים יותר - הראשון אי פעם שערך הארגון בתחום איזון בית-עבודה ושפורסם בנובמבר - מוכיח שגם במה שחשבנו שאנחנו טובים בו, עבודה, אנחנו לא מי יודע מה.
הסיבה: אנחנו פשוט עובדים יותר מדי. ישראל, ע"פ הדו"ח, היא בין חמש המדינות בארגון שבהן שיעור האזרחים העובדים יותר מ-50 שעות בשבוע הוא הגבוה ביותר - כמעט רבע מהאזרחים עובדים כך (טורקיה מובילה את תחתית הטבלה עם 45.3% מהאזרחים). עוד התברר שישראל היא בין ארבע המדינות שקיבלו את הציון הנמוך ביותר בדירוג איזון בית-עבודה ,  כשלצדה זכו להישג המפוקפק טורקיה, מקסיקו ויפאן. 

המדדים הכלכליים מוכיחים זאת: במדינות סקנדינוויה - השיאניות באיזון בית-עבודה לפי הדו"ח - התמ"ג לנפש הממוצע הוא 41 אלף דולר, בעוד שבישראל הוא כ-30 אלף דולר בלבד. הדבר בולט במיוחד כשמתבוננים על הפריון הישראלי: התוצר לעבודה בדולרים בשבע מדינות OECD המובילות, G7 (צרפת, איטליה, גרמניה, בריטניה, ארה"ב, קנדה ויפאן), הוא כמעט 45 דולר, ואילו אצלנו 35 דולר וגדל בקצב אטי בהרבה לעומתן.
השכר לא מאפשר קיום סביר
גם העובדה ששיעור ניכר מהישראלים לא מצליח להתקיים ממשכורתו (39% ב-2010 לעומת 24% בממוצע בארגון) משפיעה, על הצורך לעבוד עוד ועוד. ישראלים מהמעמד הנמוך והבינוני מרגישים שהם צריכים לעבוד יותר כדי להרוויח יותר, כי משכורתם לא מאפשרת קיום סביר, וכאן רואים את הקשר למחאה שפרצה בקיץ.
 מי שנחשף לסטנדרטים של עבודה וחיים בחו"ל יודע לספר על הפערים התרבותיים. "הגעתי לא מזמן לביקור באוסטרליה לצורכי עבודה, והקולגות שאלו אותי מהם התחביבים שלי בישראל", מספרת עינת גז, מנכ"ל חברת רילוקיישן ג'ובס. "לקח לי רגע לעכל את השאלה המוזרה, ואז עניתי בכנות: 'אין לי ממש תחביבים. אני כל הזמן עובדת'. באוסטרליה זה בלתי נתפש: יש להם תחביבים של חורף ותחביבים של קיץ, וב-17:30 כל החנויות נסגרות. לישראלים זה נראה נורא".
גם בארה"ב, נושאת דגל השוק החופשי, מספרת גז, כבר מזמן לא עובדים סביב השעון. "ביקרתי במשרדי פייסבוק בסן פרנסיסקו לא מזמן ושם ב-18:00 אין אף אחד במשרד. מלבד מגזרים כמו פיננסים ומשפטים, שם העובד המוערך הוא מי שישן הכי מעט בלילה. יש הפרדה ברורה בין החיים הפרטיים לעבודה. הבוס לא יתקשר ב-20:00 כדי לשאול שאלה. כך גם באירופה. 
"אין פנאי, אין זמן לחיי חברה, אין כוח ליזום"
סדר יום טיפוסי של הסטארט-אפיסט נועם טויסטר מתחיל במיטה ומסתיים לרוב על הספה בסלון - כשאת החלל שבתווך ממלאת פונקציה אחת: עבודה. בימים טובים הוא יוצא לריצה של שעה בלילה, נפגש עם חברתו או שותה בירה עם חבר בסיום העבודה - אך לרוב הוא פשוט קורס. "עד 17:00 אני נוסע לפגישות, ורק בערב מוצא זמן לעבודה האמיתית - על המוצר, על אפיונים וגרפיקות. השעה הכי מוקדמת שבה אני יוצא הביתה היא 20:00".
בבית טויסטר ממשיך לעבוד. "אני עונה על מיילים, שותה בירה עם עצמי וממשיך לעבוד". כשהוא נשאל אם אין לו רגשות אשם על החיים שעובדים לידו כשהוא קבור במשרד, הוא משיב שההפך הוא הנכון. "יש לי רגשות אשם אם אני לא עובד קשה. אנחנו בשלב שבו אנו בונים את החברה. קיבלנו מימון של מאות אלפי דולרים ממשקיעים פרטיים, אבל הוא מוגבל בזמן".
טויסטר, שני שותפיו והשכיר היחיד בחברה - המתכנת - אמנם לא רואים אור יום, אך הפכו את המשרד למגרש משחקים. "אנו עובדים במשרד של 120 מ"ר, אז כשנמאס לנו לשבת מול המחשב אנחנו מתמסרים בכדורגל ומחליפים מחשבות, או עוברים מהכסא לפופים". הציפיות של טויסטר, כמעסיק, מהמתכנת הן שיעבוד קשה כמוהו. 

מה אתה רוצה לעשות ולא מספיק בגלל דוחק זמן?
"אני אוהב לקרוא אבל אף פעם לא קורא מספיק; אני אוהב כדורסל ולא מגיע לזה; אף שאני מאוד אוהב לטייל - לא טיילתי חודשים רבים. אני אוהב מאוד מוסיקה, אז אני מאזין תוך כדי עבודה". את חברתו, קרין, פגש טויסטר בזמן הלימודים לתואר השני, אבל מאחר שגם היא עובדת בסטארט-אפ, הם נפגשים בעיקר בסופי שבוע. "לשנינו אין כוח להיפגש ביומיום. אנו חוזרים הביתה סחוטים. זה המחיר של אורח החיים הזה - אין לך פנאי, אין כוח לעשות שום דבר מעבר לעבודה. גם המחיר הפסיכולוגי כבד. עבודה זה כל מה שיושב לי בראש. לפעמים אני מכריח את עצמי ללכת לסרט כדי להסיח את הדעת.
"אם הייתי יכול לעבוד שבע-שמונה שעות ביום ועדיין להתקדם ולהשיג את השאיפות שלי זה היה נהדר, אבל בתנאים הנוכחיים זה בלתי אפשרי. אשמח לעבוד עד 17:00 אחרי שאעשה את האקזיט. אני לא מבין איך קורה שאנשים עובדים פחות ממני. הייתה פעם שהתקשרתי לאשת שיווק שעובדת אתנו והיא ענתה מהבית כשהילדים צועקים ברקע. חשבתי לעצמי 'רק 17:00 עכשיו, מה היא עושה בבית'? כנראה שיש אנשים שחיים אחרת".
"בישראל המנהלים רוצים לחסוך בעובדים ומעמיסים משימות על כל אחד"
לעמי בן-עיון וסטפן גז יש תפקידים מקבילים באלווריון, ספקית פתרונות הגלישה האלחוטיים הישראלית. בן-עיון, 40, הוא האחראי על תחום ההפצה של מוצרי החברה לאפריקה ויושב בישראל; ואילו גז, גם הוא בן 40, אחראי על ההפצה לצרפת, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג - ומתגורר ועובד בפאריס. מסתבר שלמרות מה שניתן היה לצפות, סדר יום העבודה הממוצע של השניים אינו כה שונה.
בן-עיון עלה לישראל מצרפת בגיל 24, ובשלוש השנים שקדמו לעלייתו עבד בחברת ציוד רפואי כמנהל מכירות. הוא זוכר את צרפת כמדינה שבה עובדים פחות שעות ומבלים יותר, וכמקום שבו העובדים נהנים מרוגע נפשי הנובע בין היתר מחוקים המקשים על פיטוריהם וארגוני עובדים חזקים. "סרקוזי חוקק חוק המגביל את שבוע העבודה למקסימום של 35 שעות. מי שנאלץ לעבוד יותר זוכה לתגמולים מהחברה", הוא אומר. לדעתו, העובדים בישראל לחוצים תמידית בגלל ריבוי מטלות. "המנהלים רוצים לחסוך בעובדים ומעמיסים משימות על כל אחד. עובד צריך לעשות מיליון דברים במקביל, והתפוקה שלו למעשה נפגעת משמעותית", מאבחן בן-עיון.
גז מספר כי "צרפתים שמרוויחים שכר גלובלי עובדים כל יום יותר מעשר שעות. יום העבודה לא נגמר אף פעם כי תמיד אפשר להשיג אותך - לכולם יש לפטופים וסמארטפונים עם אימייל, מסנג'ר וסמסים". מסתבר שאפשר גם לשכוח מהפסקת צהריים ארוכה: "לאנשים יש דימוי לא נכון שלנו. לי למשל אין זמן לאכול ארוחת צהריים. אני לרוב מנצל את הארוחה לפגישה עם לקוח, או אוכל במשרד".
גז מספר שאנשים שעמם הוא עובד בהולנד סיפרו לו שנהוג אצלם שעובדים במשרדים לוקחים יום בשבוע כדי לעבוד מהבית, מאחר שהדבר משפר את התפוקה שלהם, מוריד מהלחץ שבו הם נתונים וחוסך זמן יקר בנסיעות. הוא מגלה שדווקא עמיתיו בארה"ב עובדים באופן מפתיע הרבה פחות שעות מעמיתיו הצרפתים. "הם מפסיקים לעבוד ב-17:00. סוגרים את המשרד והולכים הביתה. הם פשוט יעילים יותר ומספיקים לבצע משימות מהר יותר, כדי לשמור זמן גם לחיים".
"כשאני רואה אמהות שמחכות לילדים שלהן מחוץ לחוג, יש לי צביטה בלב"
ליבנת עין-שי  -  עיסוק: שותפה במשרד עורכי דין שטיינמץ, הרינג, גורמן ושות' גיל: 38 מגורים: תל אביב. מצב משפחתי: נשואה + 2
"המנורה המהבהבת של הבלקברי - אני לא מצליחה לזוז ממנה. אני אונליין כל הזמן, 22 שעות ביממה - בשעתיים הנותרות אני ישנה", כך מתארת עו"ד ליבנת עין-שי, 38, שותפה במשרד עורכי דין שטיינמץ, הרינג, גורמן ושות', את אורח החיים שלה. "אני משתדלת לישון שש שעות לפחות בלילה, אבל לצערי לא תמיד זה מצליח". הדירוג הנמוך של ישראל במדד איזון בית-עבודה של OECD לא מפתיע אותה, אבל העובדה שארה"ב מאוזנת יותר מאתנו בהרבה לפי המדד, אינה ניכרת בעבודה השוטפת שלה מול חו"ל: "עורכי דין במשרדים הגדולים בארה"ב עובדים באותו הטירוף".
המחיר העיקרי שמשלמת עין-שי, אם לשניים המתמחה בדיני חברות ומשפט מסחרי, שוק הון וני"ע, הוא הזמן המועט יחסית שנותר לה עם ילדיה. "אני מפזרת לגנים ולבתי הספר בבקרים, ואז רצה הביתה, מתלבשת ויוצאת לפגישה הראשונה. אני לא יוצאת מהמשרד לפני 19:00 ויש תקופות שלא לפני 22:00. בתקופה האחרונה קבעתי לעצמי שאצא הביתה אחת לשבוע ב-16:00, וגם בזה אני לא כל כך עומדת. אם הילדים רדומים כבר ב-20:30-21:00, אז אני מגיעה הביתה וגונבת חצי שעה של ארוחת ערב וטלוויזיה, וממשיכה בעבודה מהבית".
את מוצאת זמן לעוד משהו חוץ מעבודה?
"היו תקופות שבהן הצלחתי לעשות ספורט, לצאת להליכות, וגם זה רק ב-23:00, אבל לא הגעתי לזה בחצי שנה האחרונה. הבילויים הקטנים שלי הם מפגש עם חברות בסוף שבוע, ויציאה לסרטים ואופרות וקונצרטים מפעם לפעם. ברור לי שיש אירועים משמעותיים של הילדים שאין סיכוי בעולם שאחמיץ - למשל יום הולדת. בסופי שבוע אני משתדלת למצוא הזדמנויות לזמן איכות".
יש רגעי משבר?
"כשאני רואה אמהות שמחכות לילדים שלהן מחוץ לחוג, או אנשים שמבלים בבתי קפה בימי חול, יש לי צביטה בלב. מצד שני, החיים בארץ יקרים - כך שגם מבחינה כלכלית אין לי יכולת להפסיק לעבוד. גם מתמכרים לסגנון העבודה הזה. לפעמים בישיבות לתוך הלילה במשרד אני מסתכלת ימינה ושמאלה, ומבינה שאני יושבת שם לצד 10 גברים. יש נשים רבות שהגיעו למעמד הזה, ופרשו. אני מקווה שהילדים שלי יראו בי אמא טובה, שנתנה דוגמה אישית".


תגובות